5 באוקטובר 2026
אימון Zone 2 בריצה: למה רצים שרוצים להיות מהירים צריכים ללמוד לרוץ לאט

זה היה אמור להיות אימון קל. אחרי עשר דקות הצצתם בשעון, ראיתם 7:10 והרגשתם קצת לא נעים, אז הוספתם. בירקון עקף אתכם מישהו עם גופייה של מרתון ברלין. בעלייה לא רציתם לאבד קצב, ובקילומטר האחרון כבר דחפתם, שהממוצע ב-Strava ייראה סביר.
סיימתם מרוצים, ובצדק, יצאתם לרוץ. רק שהאימון הקל של היום כבר לא היה קל.
אני רואה את זה אצל הרבה מתאמנים, ודווקא אצל החרוצים. כמעט כל ריצה שלהם נגמרת באותו מאמץ בינוני, ומשם הם לא מתאוששים עד הסוף. כשמגיע יום האינטרוולים, הרגליים עוד סוחבות את הריצות של יום ראשון ושלישי. בגלל זה אני מתעקש על ריצה קלה באמת, מה שנקרא היום אימון Zone 2 (או בעברית, זון 2), ובמאמר הזה אסביר מה זה, איך מוצאים את הדופק הנכון ומה המחקר אומר.
מקרה מהשבוע שעבר
מתאמנת שלי, בשנה הראשונה שלה בריצה, עשתה טסט של 3 ק“מ. היא סיימה בערך ב-19 דקות, כ-6:20 לק”מ, עם פריסת כוחות שהייתי שמח לראות אצל רצים ותיקים.
אחר כך פתחתי את הריצות הקלות שלה מהחודש האחרון. לפי החישוב שלי, בקטעי הריצה היא רצה בסביבות 6:30 עד 6:50, בדופק ממוצע של 150 עד 155. בין הריצה הכי רגועה שלה לבין המאמץ הכי גבוה שהיא יכולה להחזיק היו בערך 15 עד 30 שניות לקילומטר. זה מעט מאוד.
יש גם צד טוב. תוך חודש הדופק שלה באותו אימון ירד בכעשר פעימות, אז הגוף בהחלט מגיב. עם זאת, ה“קל” שלה עדיין יושב קרוב מדי לסף, ובשלב הבא זה יבלום אותה. לכן מה שהוספתי לתוכנית שלה הוא תקרת דופק לריצות הקלות. אינטרוולים נוספים יחכו.
מה זה Zone 2 בריצה
אני משתמש פה ב-Zone 2 במובן של מאמץ אירובי קל שנמצא ממש מתחת לסף האירובי הראשון. בסף הזה הנשימה מתחילה להעמיק בצורה שמורגשת, והלקטט בדם מתחיל לטפס מעל רמת המנוחה. קבוצת מומחים שפרסמה ב-2025 מסמך הגדרה לנושא מיקמה את Zone 2 בדיוק שם, מיד מתחת לסף הראשון, ונתנה כנקודת התייחסות טווח של כ-70 עד 80 אחוז מהדופק המקסימלי.
השמות עצמם מבלבלים. במודל המחקרי, שבו יש שלושה אזורים, המאמץ הזה נקרא Zone 1. בשעונים, שבדרך כלל עובדים עם חמישה אזורים, הוא נקרא Zone 2. בשבילכם זה אותו מאמץ, ולכן כדאי להסתכל על התחושה ועל הנשימה יותר מאשר על הצבע שהשעון בחר.
גם עם האחוזים מהדופק המקסימלי צריך להיזהר. במחקר מ-2025 בדקו 50 רוכבי אופניים ותשעה סמנים מקובלים לסימון הגבול העליון של Zone 2, ביניהם אחוזי דופק, כמה ספי לקטט, הסף הנשימתי ונקודת שריפת השומן המרבית. הסמנים נתנו תוצאות שונות. נקודת שריפת השומן, לדוגמה, יצאה בממוצע בערך רבע מתחת לסף הנשימתי הראשון, וגם בין הרוכבים עצמם היו פערים גדולים. אם במעבדה, עם מסכה ובדיקות דם, המדדים לא מסכימים ביניהם, אין סיבה לצפות מנוסחה של 220 פחות הגיל לקלוע בדיוק.
בפועל, למי שהדופק המקסימלי שלו בסביבות 185, ה-Zone 2 נמצא כנראה איפשהו בין 130 ל-150. כדי לדעת איפה בתוך הטווח, צריך בדיקה או ניסיון מצטבר.
איך יודעים שאתם בדופק Zone 2 בלי מעבדה
הכלי הכי פשוט הוא לדבר. מבחן הדיבור נחקר לא מעט, והממצא החוזר הוא שכל עוד אפשר לדבר בנוחות, המאמץ בדרך כלל נמצא מתחת לסף הנשימתי. כשהדיבור נהיה מאולץ, כנראה שאתם כבר בסביבת הסף.
אם אתם יכולים לספר לחבר לריצה מה קרה בעבודה, עם קצת מאמץ אבל בלי לעצור באמצע משפט כדי לנשום, אתם במקום הנכון. אם אתם מדברים כאילו אתם על הספה, אתם בתחתית האזור, וגם זה בסדר. יש ימים שבהם זה בדיוק מה שצריך. ואם יוצאות לכם רק שתי מילים בכל פעם, האטו. בעלייה מותר ללכת, ואף אחד לא בודק אם הריצה הייתה רצופה.
כמה דברים שכדאי לקחת בחשבון כשמסתכלים על הדופק, מתוך מה שאני רואה אצל מתאמנים: בקיץ הישראלי אותו קצב בדיוק יכול לעלות כמה פעימות טובות יותר מאשר בחורף, אז הקצב של מרץ לא עובד באוגוסט. בריצה ארוכה הדופק עולה לאט גם כשהקצב קבוע, בעיקר בחום וכשלא שותים מספיק. אם בדקה ה-50 הדופק טיפס, פשוט מאטים. בעשר הדקות הראשונות הדופק עוד לא התייצב, ועדיף להקשיב לנשימה. ושעון שמודד בשורש כף היד לפעמים קורא את קצב הצעדים במקום את הדופק, בעיקר בבוקר קר. אם בריצה רגועה פתאום מופיע 175, שווה לחשוד בשעון לפני שחושדים בעצמכם.
מה הגוף מרוויח מריצה קלה
סקירה גדולה שפורסמה ב-Sports Medicine אספה 353 מחקרים עם כמעט 6,000 משתתפים, ובדקה איך אימון משנה שני דברים בשריר: את כמות המיטוכונדריות, שמייצרות אנרגיה בעזרת חמצן, ואת רשת הנימים שמביאה אליו דם.
אימון סבולת רציף, אינטרוולים וספרינטים העלו את כמות המיטוכונדריות בשיעור דומה, בסביבות 23 עד 27 אחוז. אם מחשבים לפי שעת אימון, העצימות הגבוהה יצאה יעילה יותר. התדירות השפיעה: שישה אימונים בשבוע הביאו יותר מארבעה, וארבעה יותר משניים. ומי שהתחיל מכושר נמוך השתפר יותר. גם התוספת ברשת הנימים הגיעה בעיקר בארבעת השבועות הראשונים, ורק אצל מי שלא התאמן או התאמן במידה בינונית.
ב-2025 התפרסמה גם סקירה של חוקרים מקנדה, ביניהם מרטין גיבאלה הידוע ממחקרי האינטרוולים, שהכותרת שלה, Much Ado About Zone 2, די מסגירה את העמדה. לדבריהם, העדויות אינן מראות ש-Zone 2 הוא העצימות הטובה ביותר לשיפור היכולת של המיטוכונדריות והכושר הלב-ריאתי, ואצל ספורטאים מאומנים ההשפעה שלו כנראה מוגבלת.
אני מסכים איתם במידה רבה, ובכל זאת רוב הריצות בתוכניות שלי קלות. השאלה שלי היא כמה אימון טוב אפשר לעשות בשבוע, חודש אחרי חודש, בלי פציעות ובלי שהריצה תהפוך לעונש, ולא כמה הסתגלות יוצאת מכל דקה בודדת. אינטרוולים עצימים רוב האנשים יכולים לעשות פעם או פעמיים בשבוע. ריצה קלה אפשר לעשות כמעט כל יום, ותדירות, כמו שראינו, משנה הרבה.
ובפועל, הריצות הקלות הן גם מה שמאפשר להגיע לאימון האיכות עם רגליים רעננות.
מה עושים ברמה הגבוהה, ומה מזה רלוונטי לרצים חובבים
הרעיון של הרבה קל ומעט עצים מוכר במחקר כבר עשרים שנה לפחות.
סטיבן סיילר, שחוקר את הנושא שנים רבות בנורבגיה, מדד ב-2006 את האימונים של גולשי סקי צעירים ברמה גבוהה. כ-75 אחוז מהאימונים היו בעצימות נמוכה, כ-8 אחוז בעצימות בינונית והשאר, כ-17 אחוז, בעצימות גבוהה. מעט מאוד אימון באמצע.
בספרד בדקו שתי קבוצות של רצים שהתאמנו כחמישה חודשים. בקבוצה אחת כ-80 אחוז מהזמן היו בעצימות נמוכה, ובשנייה כ-67 אחוז, עם יותר זמן באזור הבינוני. הקבוצה הראשונה שיפרה את זמן הריצה שלה בכ-157 שניות, והשנייה בכ-121.
וב-2014 חילקו 48 ספורטאי סבולת מאומנים לארבע שיטות אימון במשך תשעה שבועות. הקבוצה שהתאמנה באופן מקוטב, הרבה קל ומעט אינטנסיבי מאוד, השתפרה הכי הרבה בכמה מדדים מרכזיים.
את המחקרים האלה מצטטים הרבה. פחות מצטטים את מה שבא אחריהם. מטא-אנליזה מ-2024, שאיחדה 17 מחקרים עם 437 משתתפים, מצאה לאימון המקוטב יתרון קטן בצריכת החמצן המרבית, בעיקר אצל ספורטאים ברמה גבוהה ובתוכניות של פחות מ-12 שבועות. במבחני זמן, שבהם פשוט בודקים מי מהיר יותר, לא היה הבדל.
השנה פורסם גם מחקר על 20 רצי מרתון חובבים, שהתאמנו 16 שבועות בשתי שיטות: מקוטבת, ופירמידלית עם יותר טמפו. זמני המרתון יצאו כמעט זהים, 3:45 מול 3:46, למרות שכל קבוצה השתפרה במדדים קצת שונים.
החלק המשותף לכל המחקרים האלה הוא שרוב זמן האימון היה קל. על היחס המדויק בין השאר אפשר להתווכח.
שיטת 80/20 בריצה
זה כלל אצבע טוב, אבל צריך לדעת מה סופרים. אם סופרים אימונים, אימון אינטרוולים של שעה נרשם כאימון עצים, למרות שרק 20 עד 25 דקות ממנו היו באמת עצימות והשאר חימום, מנוחות ושחרור. אם סופרים דקות, התמונה נראית אחרת לגמרי.
לרץ שמתאמן שלוש פעמים בשבוע אני לא מציע לחשב אחוזים. שתי ריצות קלות ואימון איכות אחד זה מבנה שעובד טוב. ומי שרק מתחיל יכול לרוץ כמה חודשים רק ריצות קלות ולהשתפר יפה מאוד.
ומה עם האזור האפור
ברשתות אפשר לשמוע שכל אימון בינוני “מעייף ולא נותן כלום”. זה מוגזם. טמפו, ריצת סף וקטעים בקצב מרוץ הם חלק חשוב בהכנה לתחרות, ובמחקר על רצי המרתון הקבוצה עם יותר טמפו הגיעה לאותה תוצאה.
מה שמפריע לי הוא כשהאזור הזה נכנס לשבוע בלי תכנון. כל ריצה קלה מחליקה אליו, ואז כשמגיע אימון הטמפו האמיתי הוא כבר לא מרגיש שונה מכל השאר.
כשאני כותב בתוכנית “קל”, אני מתכוון לקל גם ביום שבו אתם מרגישים מעולה, ואולי בעיקר ביום כזה. את הכוח הזה עדיף לשמור לאימון שבנוי לו.
ניסוי לארבעה שבועות
אם אתם רוצים לבדוק את זה על עצמכם, הנה דרך פשוטה. בחרו מסלול קבוע ושטוח לריצה קלה של 30 עד 40 דקות, ורוצו אותו פעם בשבוע בקצב שבו אפשר לדבר, עם תקרת דופק שקבעתם מראש. אל תנסו לתקן את הממוצע בקילומטר האחרון. אחרי כל ריצה רשמו קצב ממוצע, דופק ממוצע ומה היה מזג האוויר. אחרי ארבעה שבועות השוו בין ריצות שהיו בתנאים דומים.
אם באותו דופק אתם רצים מהר יותר, או שאותו קצב עולה לכם פחות פעימות, הבסיס נבנה. אצל המתאמנת שלי זה קרה עוד לפני שבאמת האטנו אותה.
הריצות האלה לא יאספו הרבה לייקים. הן כן יעזרו לכם להגיע למרוץ שחשוב לכם עם רגליים שעוד יש בהן משהו בקילומטר האחרון.
שאלות נפוצות על Zone 2
מה הדופק של Zone 2?
לפי מסמך המומחים מ-2025, בערך 70 עד 80 אחוז מהדופק המקסימלי, ממש מתחת לסף האירובי הראשון. מי שהדופק המקסימלי שלו 185 יהיה בדרך כלל בין 130 ל-150. כדי לדעת בדיוק צריך בדיקת ספים, או לפחות לשלב את הדופק עם מבחן הדיבור.
באיזה קצב רצים ב-Zone 2?
אין קצב אחד. הוא תלוי בכושר, בחום ובמסלול, ולכן עדיף לנווט לפי דופק ונשימה ולא לפי קצב קבוע.
כמה ריצות Zone 2 צריך בשבוע?
לרץ שמתאמן שלוש פעמים בשבוע, שתיים קלות ואחת איכותית זו נקודת פתיחה טובה. מתחילים יכולים להתחיל רק עם ריצות קלות.
מה ההבדל בין Zone 2 לשיטת 80/20?
Zone 2 הוא אזור עצימות. 80/20 היא חלוקה של כל זמן האימון בשבוע: בערך 80 אחוז קל ו-20 אחוז בינוני עד עצים.
מקורות
- Esteve-Lanao, J., Casado, A., Arévalo-Chico, H., Sellés-Pérez, S., & Cejuela, R. (2026). Polarized vs pyramidal training intensity distribution in recreational marathoners: A randomized controlled study. International Journal of Sports Science & Coaching. SAGE
- Esteve-Lanao, J., Foster, C., Seiler, S., & Lucia, A. (2007). Impact of training intensity distribution on performance in endurance athletes. Journal of Strength and Conditioning Research, 21(3), 943-949. UCM
- Foster, C., et al. (2008). The talk test as a marker of exercise training intensity. Journal of Cardiopulmonary Rehabilitation and Prevention, 28(1), 24-30. Ovid
- Meixner, B., et al. (2025). Zone 2 intensity: A critical comparison of individual variability in different submaximal exercise intensity boundaries. Translational Sports Medicine. PMC
- Mølmen, K. S., Almquist, N. W., & Skattebo, Ø. Effects of exercise training on mitochondrial and capillary growth in human skeletal muscle: A systematic review and meta-regression. Sports Medicine. PMC
- Seiler, K. S., & Kjerland, G. Ø. (2006). Quantifying training intensity distribution in elite endurance athletes: Is there evidence for an “optimal” distribution? Scandinavian Journal of Medicine & Science in Sports, 16(1), 49-56. Wiley
- Silva Oliveira, P., Boppre, G., & Fonseca, H. (2024). Comparison of polarized versus other types of endurance training intensity distribution on athletes’ endurance performance: A systematic review with meta-analysis. Sports Medicine. PMC
- Sitko, S., et al. (2025). What is “Zone 2 training”?: Experts’ viewpoint on definition, training methods, and expected adaptations. International Journal of Sports Physiology and Performance, 20(11). Human Kinetics
- Stöggl, T., & Sperlich, B. (2014). Polarized training has greater impact on key endurance variables than threshold, high intensity, or high volume training. Frontiers in Physiology, 5, 33. DOI
- Storoschuk, K. L., Moran-MacDonald, A., Gibala, M. J., & Gurd, B. J. (2025). Much ado about zone 2: A narrative review assessing the efficacy of zone 2 training for improving mitochondrial capacity and cardiorespiratory fitness in the general population. Sports Medicine. Semantic Scholar
רוצה תוכנית אישית לריצה שלך?
תוכניות אימון אונליין